ברניני: גדול הפסלים האיטלקי ועבודותיו ברחבי הוותיקן

ג'וֹבאנִי לוֹרנצוֹ בֶּרְנִינִי, נולד ב-7 בדצמבר 1598 בנאפולי, היה לאחד היוצרים הבולטים והמשפיעים ביותר בתקופת הבארוק. עוד מילדות, ברניני הראה כישרון יוצא דופן בפיסול, ציור ואדריכלות. אביו, פייטרו ברניני, שהיה בעצמו פסל ידוע בסגנון המנייריזם, זיהה במהרה את כשרונו של בנו וטיפח אותו מגיל צעיר. כבר בגיל שמונה, התפרסם ברניני הצעיר כילד פלא והחל לעורר עניין בקרב פטרונים עשירים ובעלי השפעה.

בשנת 1606 עברה משפחת ברניני לרומא בעקבות הזמנה שקיבל האב לעבודה בקפלה הפאולינית בסנטה מריה מג'ורה. שם פגש ברניני הצעיר את הקרדינל שיפיונה בורגזה, אחיינו של האפיפיור פאולוס החמישי, שהתרשם מכישרונו והחל להזמין ממנו יצירות אמנות, ביניהן "איניאס ואנכיסס", "אונס פרספונה", "אפולו ודפנה" ו"דוד". העבודות, שמוצגות בגלריה בורגזה ברומא, סימנו את תחילת דרכו כאחד הפסלים החשובים של תקופת הבארוק.

אך התקופה בוותיקן נחשבת ללא ספק כתקופה המרתקת ביותר בקריירה של ברניני. לאחר יצירת הפסל דוד, התיידד עם הקרדינל מפאו ברבריני, שפרס עליו חסות רשמית כפטרון. ברבריני, שנבחר לאפיפיור לאחר מות פאולוס החמישי, תחת השם גרגוריוס החמישה-עשר, העניק לברניני תואר אביר וגישה לכל פרויקט שחפץ בו ברחבי רומא והוותיקן בפרט.

מתכננים כעת את החופשה שלכם?

הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בוותיקן. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה:

עבודותיו הבולטות של ברניני בקריית הוותיקן

תרומתו של ברניני לעיצוב קריית הוותיקן היא עצומה. עבודות הפיסול והתכנון האדריכלי בקריית הוותיקן, לא רק הוסיפו הוד והדר, אלא גם יצרו חוויה יוצאת דופן עבור המבקרים, המאמינים ובעלי התפקידים במדינה הקטנה – מהזוטר ועד הבכיר ביותר.

חופת הברונזה

הפרויקט הבולט הראשון של ברניני בוותיקן היה יצירת הבאלדקינו – חופת הברונזה בבזיליקת פטרוס הקדוש, מעל המזבח. היצירה מתנשאת לגובה של כמעט 30 מטרים והפכה במהרה למוקד עניין מרכזי בבזיליקה, עם עמודי הברונזה הספירליים שעוטרו בסמל משפחת ברבריני, הלוא הוא האפיפיור המכהן באותה התקופה.

עיצוב העמודים של כיפת בזיליקת פטרוס הקדוש

לאחר השלמת החופה, ברניני הופקד על עיצוב הגומחות בכיפה של הבזיליקה. בין היצירות הפיסוליות המשמעותיות שיצר במסגרת זו הייתה דמותו של לונגינוס הקדוש.

כיכר פטרוס הקדוש

במקביל לעבודות הפיסול, ברניני עיצב גם את כיכר פטרוס הקדוש, אחד מהפרויקטים האדריכליים המרשימים ביותר של התקופה. הכיכר, המוקפת אכסדרת עמודים דוריים, תוכננה לאפשר לכמה שיותר מאמינים לצפות בהופעות הפומביות של האפיפיור בכיכר, מארמון האפוסטולי. הכיכר, שמעוצבת באופן בו העמודים מייצגים את זרועות הכנסייה שמחבקת את המאמינים. בנוסף, ברניני עיצב מחדש ושחזר את מדרגות הכניסה לארמון הוותיקן.

כיסא פטרוס הקדוש

ברניני עיצב את הכיסא כיצירת ברונזה מוזהבת המקיפה את כיסא העץ המקורי. היצירה כוללת תבליטים המתארים את ישו המנחה את פטרוס לרעות את עדרו. בנוסף, דמויות ברונזה גדולות של אבות הכנסייה תומכות בכיסא ויוצרות אשליה של מראה מרחף. אור טבעי זורם מבעד לחלון הצבעוני ומאיר את הכיסא. מעל הכיסא מופיע כיתוב לטיני שמחזק את המשמעות הסמלית של היצירה כמקום המשך הסמכות של פטרוס הקדוש והאפיפיורים שבאו אחריו.

קברו של האפיפיור אלכסנדר השביעי

הקבר הוא מונומנט פיסולי שעוצב ובוצע חלקית על ידי ברניני. הוא ממוקם בבזיליקת פטרוס הקדוש בעיר הוותיקן, והעבודה הוזמנה על ידי האפיפיור עצמו. הבנייה החלה רק בשנת 1671 והושלמה בשנת 1678, אחת עשרה שנים לאחר מותו של האפיפיור. בגיל 81, הפרויקט הפיסולי הזה נחשב ליצירה הגדולה האחרונה של ברניני לפני מותו בשנת 1680. ברניני פיקח מקרוב על העבודה וכנראה גם עבד בעצמו על הפסל. בשל מומחיותו בפסלי פורטרטים, מומחים מניחים כי הוא עמל באופן אישי על גימור פניו של אלכסנדר.

מלבד הוותיקן, ברניני יצר ברחבי רומא כולה, כשאחת היצירות הידועות ביותר שלו היא מזרקת ארבעת הנהרות בפיאצה נאבונה, המייצגת את נהרות הנילוס, הגנגס, הדנובה והריו דה לה פלטה. המזרקה מציגה פסלים גדולים ומרשימים בשילוב עם האובליסק המרכזי, והיא מהווה דוגמה מופתית לשילוב בין אדריכלות לפיסול בתקופת הבארוק.

גשר פונטה סנטאנג'לו עוצב גם הוא על ידי ברניני והוא משובץ בפסלים מרשימים מהמאה השבע עשרה.

מה מייחד את היצירות של ברניני?

ברניני התפרסם בזכות יכולתו יוצאת הדופן לשלב דינמיות ותנועה בפסליו. יצירותיו מתאפיינות בתחושת תנועה מוחשית, כאילו הן קפואות ברגע של תנועה עוצמתית, והן מצליחות להעביר מנעד רחב של תחושות ורגשות מורכבים דרך הבעות פנים מדויקות. דוגמה לכך היא פסל "האונס של פרספונה", שבו ניתן לראות את הבעת הפחד והכאב על פניה של פרספונה ואת האחיזה העוצמתית בירך שלה.

ברניני גם היה מומחה בשימוש באור וצל ביצירותיו, מה שהקנה להן עומק נוסף. הוא השתמש בטכניקות תאורה שונות כדי להדגיש את המורכבות והדרמה של היצירות שלו. לדוגמה, כשתכנן ויצר את כיסא פטרוס הקדוש, בבזיליקת פטרוס הקדוש, האור הטבעי הזורם מבעד לחלון מאיר את היצירה והוא חלק בלתי נפרד ממנו.

במהלך הקריירה שלו, ברניני תמיד חיפש אחר דרכים חדשניות ויצירתיות להפתיע את הצופים ביצירותיו. הוא שבר את הקונבנציות המסורתיות של פיסול ואדריכלות, מה שהפך אותו לאמן פורץ דרך. תשומת הלב שלו לפרטים הקטנים, כמו קווי המתאר של השרירים המתוחים או יצירת המרקם העדין של הבד המתנפנף באבן, מעניקה לפסליו תחושה של חיים. יצירותיו משלבות בין פיסול, אדריכלות ותאורה בצורה מושלמת, ויוצרות חוויה אמנותיות ורוחנית בלתי נשכחת.

ברניני נפטר ב-28 בנובמבר 1680, בגיל 81. הוא הותיר אחריו מורשת אמנותית עשירה שהשפיעה על דורות של אמנים ואדריכלים ונחשב לאחד מהאמנים הגדולים ביותר בתולדות האמנות.