מאדמת ביצות לבירת הנצרות – ההיסטוריה של קריית הוותיקן

על ראשה של גבעה מקודשת, אך מוקפת ביצות, למרגלות הגדה הימנית של נהר הטיבר, צמחה המדינה הקטנה בעולם שקיבלה הכרה ועצמאות רק בשנת 1929. הדרך שעברה עד לקבלת הכרה כמרכז העולמי החשוב ביותר של הנצרות הקתולית היתה רצופה אירועים ומהמורות, השזורים יד ביד עם ההיסטוריה האיטלקית.

בסיפור של מאבקי כוחות ושליטה דתית, תוך מלחמות טריטוריאליות, ועד להסכמים הלטרניים תחת ממשל מוסוליני, אין ספק שאוטונומיה זעירה זו המשתרעת על שטח של 440 דונם בלבד, ידעה מאבקים רבים. כיום, קריית הוותיקן שברומא היא אחד מהיעדים התיירותיים ביותר בעולם, ובו מאוכלסות כמה מהיצירות המפורסמות שידעה התרבות המערבית, מציור ופיסול ועד אוספי הכתבים והאדריכלות פורצת הדרך.

כשכיכר פטרוס הקדוש היתה בעצם קרקס

עוד לפני הגעת הנצרות לרומא, גבעת הוותיקן והאזור סביבה נחשבו למקודשים, שם התקיים פולחן האלה קיבלי ואטיס. אז, נחשב האזור שהתמקם מול שבע גבעות רומא, לבלתי ראוי למגורים, בין היתר בשל אדמות הביצה הרבות באזור. מקור השם "וותיקן" הוזכר כבר בימי רומא העתיקה, וייתכן וכך נקרא יישוב אטרוסקי במקום, או שנקרא כך על שם אל רומי קדום.

מתכננים כעת את החופשה שלכם?

הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בוותיקן. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה:

סביב המאה הראשונה לספירה, בתקופתה של אגריפינה, נכדתו של אוגוסטוס (קיסר רומא הראשון), נוקזו הביצות בגבעה וניטעו בה גנים. בשנת 40 לספירה, בנה קליגולה, קיסר רומא השלישי, הפך את האזור שאנו מכירים כיום ככיכר פטרוס הקדוש לקרקס, בו נערכו משחקים ואירועים ציבוריים. באותה תקופה גם הביא ממצרים את האובליסק המתנשא לגובה של 25.5 מטרים. על השלמת העבודות להקמת הקרקס היה אחראי כבר הקיסר נירון, וכך גם נקרא המקום – קרקס נירון.

כאשר השריפה הגדולה ברומא פרצה בשנת 64 לספירה, הקיסר נירון הסב את הקרקס לכיכר ההוצאה להורג של נוצרים שנתפסו והודות בהצתת השריפה. השריפה נמשכה כ-9 ימים וכילתה רבעים שלמים ברומא שהייתה בנויה אז ברובה מעץ. מקור הצתת האש אינו ידוע והיסטוריונים עדיין חלוקים בנושא – האם היה זה קיסר נירון עצמו, מתנגדיו ואולי אירוע טבע?

על פי המסורת, פטרוס הקדוש, שברח לרומא בשנת 49 לאחר כיבוש ירושלים, הנהיג קהילה נוצרית-רומאית והואשם על ידי קיסר נירון בכבודו ובעצמו בשריפה הגדולה. הוא הוצא להורג בצליבה באותו קרקס. מקום הצליבה והקבורה, שהיה סמוך למיקומו המקורי של האובליסק המצרי, הפך לליבה של הכנסייה הקתולית עד היום.

למעשה, עד להגעתו של הקיסר קונסטנטינוס, הקיסר הראשון שקיבל על עצמו את הנצרות והפך אותה לדת הרשמית של המדינה, הכנסייה הקתולית נחשבה לארגון בלתי חוקי. רק בשנת 326 לספירה נבנתה לראשונה כנסייה בגבעת הוותיקן – הבזיליקה הקונסטנטינית. הבזיליקה, שנהרסה עם הזמן, נבנתה מחדש החל משנת 1506 על ידי יוליוס השני כשעל התוכניות הופקד האדריכל ברמנטה.

מהכנסייה ועד לנחלה שהפכה לימים למדינת הוותיקן

אבל לפני כן, עוד במאה ה-4 לספירה, נקבע מקום מושבו של האפיפיור (הלוא הוא ממשיך דרכו של פטרוס הקדוש) במקום בו נצלב פטרוס, שליחו הבכיר של ישו. "נחלת פטרוס הקדוש" הפכה לראשונה לשטחים בריבונות האפיפיור. ואז, במאה ה- 5 לספירה, נבנה ארמון בסמוך לכנסייה החדשה וגבעת הוותיקן החלה להתאכלס. ושם, למעשה, החלה גם להתגבש לראשונה מדינת הוותיקן כפי שאנו מכירים אותה כיום. ובדיוק כך, עם השנים ולאור איומים מצד עמים פולשים, קרל הגדול (גרמני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה) העניק לאפיפיור שטחים נרחבים שהפכו במאה ה-8 למדינת האפיפיור הרשמית.

מעמדו של האפיפיור ברומא היה כה חזק עד שבמאה ה-9 קיבלה המדינה עצמאות מוחלטת ואף נלחמה עד סוף המאה ה-13 על קיומה כשהקיסרים הגרמנים רצו לספח אותה, כחלק מהאימפריה הרומית הקדושה.

תקופת הפריחה של מדינת האפיפיור, שליבה היה גבעת הוותיקן, הגיעה לשיא השפעתה במאה ה-14 בתקופת הרנסנס. בתקופה זו, השמות הגדולים ביותר בתרבות המערבית נקשרו בה – ממיכלאנג'לו ורפאל ועד לאונרדו דה וינצ'י, ברניני, פרה אנג'ליקו, ברמנטה ורבים אחרים. וכך היה עד הרגע בו נפוליאון סיפח את המדינה לצרפת וביטל את שלטון האפיפיור במאה ה-18. בהמשך, למרות שהשליטה הוחזרה לאפיפיור, עם התגבשותה של איטליה מחדש בוטלה מדינת האפיפיור ב-1870 והיא סופחה בשלמותה לאיטליה.

לידתה של המדינה הקטנה ביותר בעולם

אמנם, מדינת האפיפיור חדלה מלהתקיים, אך האפיפיור סירב להכיר בשלטון האיטלקי החדש עד שנת 1929 – השנה בה הוכרה קריית הוותיקן כריבונות עצמאית ולמעשה נוסדה כמדינה קטנה, חדשה ועצמאית. מהלך זה התאפשר בזכות חתימת ההסכמים הלטרניים שיזם מוסוליני, ונחתמו בין האפיפיור פיוס האחד עשרה למלך איטליה.

הסכסוך שקם בין איטליה לקריית הוותיקן דחף את מוסוליני להכריז על הקמת "ויה דלה קונצ'ילייציונה" – דרך הפיוס, שנסללה בין כיכר פטרוס הקדוש לטירת סנטאנג'לו. הדרך מהווה עורק תחבורה מרכזי והפכה לסמל של פיוס ושיתוף פעולה בין הוותיקן לאיטליה.

טריטוריה עצמאית עם חוקים משלה

כיום, "הכס הקדוש" הוא הלב הפועם של הכנסייה הרומית-קתולית, וקריית הוותיקן היא למעשה הביטוי הטריטוריאלי לריבונות הכס הקדוש. האפיפיור, מונרך אבסולוטי הנבחר לכל חייו על ידי מועצת הקרדינלים, מנהל את קריית הוותיקן בעזרת הוועדה האפיפיורית.

יש לו סמכויות עליונות בניהול המדינה בתחום התחיקתי, הביצועי והשיפוטי. הרשות המבצעת היא הקוריה הרומאית, שיושבת בקריה, היא בעלת הסמכות הקתולית הגלובלית ואיננה מוגבלת רק לתחומי קריית הוותיקן.

אין ספק שגם היום, קריית הוותיקן, על שטחה הקטנטן, ממשיכה להוות מוקד דתי, תרבותי ופוליטי חשוב ומושכת תיירים מכל העולם. ההיסטוריה העשירה שלה, המשתרעת על פני כמעט 2000 שנים, מאגדת בתוכה אירועים מרכזיים שהשפיעו על העולם כולו.

ממקורותיה הקדומים, דרך ההסכמים הלטרניים שהפכו אותה למדינה ריבונית ועד ימינו, קריית הוותיקן שומרת על מעמדה כמרכז הכוח הרוחני החשוב ביותר של הנצרות הקתולית.

אבל הפרק ההיסטורי הזה הוא רק חלק מהסיפור של המדינה המיוחדת הזו. קריית הוותיקן פועלת על פי כלכלה, מערכת חוקים ומשטר ייחודי. רוצים לדעת איזה סוג של משטר מתקיים בוותיקן? כמה אנשים חיים שם ואיזו שפה הם מדברים? ומתי הכי כדאי לבקר בוותיקן? כל התשובות לשאלות האלה ועוד תמצאו ממש כאן.