האמן לאונרדו דה וינצ'י - איש האשכולות האיטלקי, גאון הרנסנס

האם אי פעם מצאתם את עצמכם מוקסמים מדמות מרשימה כל-כך, עד שנראתה לכם כמעט על-טבעית? אין ספק שלכולנו דמויות ענקים כאלו בחיינו. אחת מהאגדות החיות המפורסמות ביותר שזכו למעמד זה היה לֶאוֹנָרדוֹ דִי סֶר פִּייֶרוֹ דָה וִינצִ'י.

מדובר באחת מהדמויות המרתקות ביותר בהיסטוריה של התרבות המערבית. עם שילוב כישרונות נדיר של אמן, מדען, מהנדס, וממציא (ואדריכל, מתמטיקאי ואנטומיסט), דה וינצ'י היה אדם שתחומי העניין והידע שלו חצו את כל הגבולות המוכרים באותה תקופה.

הסקרנות הבלתי נלאית והכישרון הרב-תחומי הפכו אותו גם לאחת מהדמויות המסתוריות והמרתקות ביותר של תקופת הרנסנס והוא נחשב ובצדק, לגדול האמנים בתקופה (ובעצם, עד היום).

מתכננים כעת את החופשה שלכם?

הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בוותיקן. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה:

האמן שלא בהכרח התעקש לסיים את יצירותיו

סיפור חייו ויצירותיו של דה וינצ'י שזורים עמוקות בהיסטוריה ובתרבות המערבית, עם שלל אזכורים בספרות, בקולנוע ובתרבות באופן כללי, והפכו בין היתר גם למוקד של תיאוריות קונספירציה ואגדות רבות (ואם מישהו לא ראה או קרא את צופן דה וינצ'י, זה בדיוק הזמן).

למעשה, עוד בימי חייו הוא נחשב לדמות מעוררת השתאות והערצה ואפילו הצייר רפאל שתל אותו כדמות מרכזית בפרסקו "אסכולת אתונה" בוותיקן, בתפקיד אפלטון, בחדר הסגנטורה – אחד מארבעת חדרי רפאל.

מקטע קטן מתוך הציור הענק - אסכולת אתונה — מקטע קטן מתוך הציור הענק – אסכולת אתונה

אבל מי היה דה וינצ'י באמת?

לאונרדו דה וינצ'י נולד ב-15 באפיל, 1452 בכפר וינצ'י. למרות נסיבות לידתו הלא לגיטימיות כילד שנולד לאם ואב שאינם נשואים, הוא הצליח לסלול את דרכו בזכות הסקרנות והכישרונות שהפגין כבר מגיל צעיר. יש שיגידו שבזכות העובדה שלא היה בן חוקי לאביו, דה וינצ'י ניצל מהסללת דרכו המקצועית כנוטריון במשרדו המצליח של אביו.

האמן הראשון שלקח את חסותו על דה וינצ'י והכשיר אותו בסדנת האמנים שלו, לאחר שנחשף למספר מרישומיו, היה הצייר והפסל האיטלקי אנדראה דל ורוקיו, אדם רב השפעה בחצר בית מדיצ'י. בסדנה, רכש כישרונות חדשים כמו ריתוך, וטכניקות ציור ופיסול מגוונות. במהרה, חבר דה וינצ'י לורוקיו עצמו לעבודה על יצירות שונות.

דה וינצ'י היה מוקסם מעולם הטבע – בהיבט האמנותי והמדעי כאחד וראה את הקשר המשמעותי ביניהם. כך, הסקרנות הביאה אותו ליצירת המחברות המפורטות ולמחקרים אוטודידקטים באנטומיה, בוטניקה, פיזיקה ועוד.

עם השנים, החל ללמד בעצמו, כשאחד מהתלמידים הבולטים שלו, פרנצ'סקו מלצי, הפך לבן לוויה ולמנציח המורשת העשירה של דה וינצ'י. בשנת 1496, דה וינצ'י התיידד עם הנזיר והמתמטיקאי לוקה פאצ'ולי במילאנו. פאצ'ולי, שכבר היה מוכר ללאונרדו דרך ספריו, הפך למורהו למתמטיקה וגאומטריה, והשניים חקרו יחד את כללי ההרמוניה והפרופורציה. בין השנים 1496-1499, פאצ'ולי כתב את יצירתו "על הפרופורציה האלוהית" (ובתרגום לאיטלקית De divina proportione) שהוקדש ליחס הזהב, ולאונרדו הוסיף לספר איורים גאומטריים, שהפכו ליצירות המודפסות הראשונות של לאונרדו.

הסקרנות וחוסר המנוח שהגיע עמה שלחו אותו למסע באיטליה, שהתחיל בווינצ'י, המשיך לפירנצה ומילאנו ובסופו של דבר גם לרומא. את שנותיו האחרונות בילה בחצרו של מלך צרפת פרנסיס הראשון, שהכיר בגאונותו של לאונרדו והעניק לו את התמיכה והחופש המוחלט להמשיך בעבודתו, עד שנפטר שם בשנת 1519. לאונרדו הביא עמו חלק מיצירותיו לצרפת, ביניהן המונה ליזה. לאחר מותו של לאונרדו, רכש המלך את היצירה שהתווספה לאוסף המלכותי, שבהמשך היה לאוסף הלאומי של צרפת. כיום, האוסף מוצג לציבור הרחב במוזיאון הלובר.

אגב, ידעתם שלאונרדו דה וינצ'י היה צמחוני ודגל בזכויות בעלי חיים? אולי העובדה הזו מתיישבת קצת יותר טוב גם עם האופן שבו פעילי אקלים מסמנים שוב ושוב את המונה ליזה כיעד למחאה (זה והעובדה שמדובר באייקון מספר אחת של עולם התרבות המערבי). אך אל חשש, היא מוגנת בזכוכית מחשש לוונדליזם, בדיוק כמו הפייטה של מיכלאנג'לו בבזיליקת פטרוס הקדוש.

היצירות הגדולות ביותר של לאונרדו דה וינצ'י

הסעודה האחרונה, 1494-9

על גבי קיר במנזר סנטה מריה דלה גרציה במילאנו, הציור מציג את הרגע שבו ישו מודיע על הבגידה הקרובה. בעזרת שימוש גאוני בפרספקטיבה ובתנועה, לאונרדו יוצר דרמה ומתח מובנה. הדמויות מגיבות באופן אינדיבידואלי, עם הבעות פנים ותנועות גוף שמוסיפות עומק רגשי ליצירה.

להבדיל מציורי קיר אחרים, הסעודה האחרונה לא צוירה בטכניקת פרסקו, אלא בצבע מבוסס מים ושמן על הקיר (שכיודע, שמן ומים דוחים אחד את השני) ולכן, זמן קצר לאחר שהושלמה העבודה כבר החלה להתפורר ונזקקה לעבודות שימור.

המונה ליזה, 1503

במוזיאון הלובר בפריז נמצאת אחת מהיצירות המוכרות בעולם. החיוך המסתורי והעיניים העוקבות של הדמות מושכים מיליוני מבקרים מדי שנה. לאונרדו השתמש בטכניקת הספומטו כדי ליצור תחושת חיים ועומק, מה שבין היתר מעניק לציור את האפקט המתעתע שחוקרים ומבקרים מהללים מאז ומעולם.

האדם הוויטרובי, 1490

רישום שהוא חקר מתמטי וגאומטרי של גוף האדם. הציור מדגיש את הפרופורציות המושלמות של הגוף האנושי ומחבר בין אמנות למדע ביצירה אחת.

המדונה בין הסלעים, 1483-6

גם את הציור הזה תמצאו בלובר והוא מתאר את מריה הקדושה עם ישו התינוק, יוחנן המטביל והמלאך אוריאל בתוך מערה מסתורית. הציור מתאפיין בשימוש באור ובצל ליצירת עומק ומסתורין, ובתיאור טבע עשיר ומפורט, עדות לסקרנותו הידע המעמיק של דה וינצ'י בבוטניקה.

אילו מבין יצירות של דה וינצ'י נמצאות בוותיקן?

על אף שנות יצירה פוריות בכל מובן ותחום, דה וינצ'י לא השלים רבות מעבודותיו ובציור מיוחסות לו כ-25 יצירות, רבות מהן אינן גמורות. כיום, יצירותיו ממוקמות במוזיאונים הנחשבים בעולם, וגם באוספי הוותיקן תמצאו שתיים מהן.

כנראה שחלק בלתי נפרד מדמותו של דה וינצ'י קשור גם באופן בו הסקרנות הטבעית הנחתה את חייו. המעבר בין הטכניקות והכלים עמם עבד, יצירה אחת שננטשה לטובת התחלה של אחרת שמעניינת ומושכת יותר בעיניו, כלי אחר שהחל לפתח ונזנח עבור המצאה חדשה כמו אבטיפוס להליקופטר (שהקדים את זמנו ב-400 שנים פחות או יותר) ועוד.

בביקורכם בוותיקן, תמצאו שני פריטים השייכים לדה וינצ'י – ציור שמן על עץ ואוסף כתבים שנערך לאחר מותו. למרות שמדובר בשני פריטים בלבד, הוותיקן נחשב לאחד המקומות המרכזיים ללימוד וחקר האדם והיצירות, התובנות והפעלים הרבים הנוספים המיוחסים לו.

רישום הכנה לציור

דוגמה ליצירה כזו שתוכלו לראות בוותיקן היא הציור "הירונימוס הקדוש במדבר", שנותר כרישום הכנה לא גמור לציור ומתוארך סביב שנת 1480. הציור מספר את סיפורו של הירונימוס הקדוש בהתבודדותו במדבר הסורי. בציור מופיע הירונימוס בגיל מתקדם, כורע בנוף סלעי. הוא מחזיק בידו אבן עמה הוא מכה על חזהו, וסמוך לו נמצא אריה, אותו הציל לאחר שהוציא קוץ מכפתו. הנוף המקיף את הירונימוס מורכב מאגם הרים תלולים וכנסייה מרומזת, המשקפת את מעמדו כקדוש בנצרות.

לאחר מותו של דה וינצ'י, לוח העץ של היצירה נחתך לחמישה חלקים ושוחזר מחדש בתחילת המאה ה-19 על ידי הקרדינל פש, דודו של נפוליאון בונפרטה. היצירה נשמרה באוסף הפרטי של הקרדינל, ולאחר מותו עברה לגלריית פינקוטקה בוותיקן.

בהתבוננות ביצירה, אפשר לראות רגע שקפא בזמן, שחושף רבדים נוספים של היצירה עצמה ומספר על תהליך העבודה של דה וינצ'י. כך נראה שלב ההכנה לציור בטכניקה של שמן על עץ אגוז, וכיצד כבר בשלב זה, המבנה האנטומי והבעת הפנים הכואבת והקומפוזיציה הייחודית מפורטים, אנושיים ונוגעים ללב.

קודקס אורבינס – אוסף מכתביו של דה וינצ'י אודות הציור

הקודקס אורבינס הוא אוסף ייחודי שנמצא בספריית הוותיקן, ומכיל מבחר כתבים שנאספו ונערכו על ידי תלמידו הנאמן מלצי, לאחר מותו של לאונרדו דה וינצ'י. בקודקס נמצאים טקסטים שמספקים תובנות רבות של דה וינצ'י על הציור והוא מהווה מדריך מעשי לצייר, שעוסק בטכניקות ציור, אופטיקה, פרספקטיבה, פרופורציה, תנועה ומכניקה. זהו גם המקור הראשון של החיבור "מסה על אודות הציור" שראה אור לאחר מותו של דה וינצ'י.

אם ננסה לסכם את דמותו המורכבת והמרתקת, יותר מהכל, לאונרדו דה וינצ'י, גילם את רוח הרנסנס, באידיאל הגבוהה ביותר שלה. סקרנות שאין לה גבולות, יכולות דידקטיות מרשימות, כישרון לא נתפס לרישום, ציור, פיסול ומחקר בכל תחום שבמובנים רבים הקדים את זמנו, לא פעם, גם במאות שנים. כי עד שהגיע דה וינצ'י לעולם, מי חשב שסקרנות של אדם אחד יכולה לשנות את העולם?